אם תחשבו על חוקים מוזרים בעולם, סביר להניח שלא תעלו בדעתכם חוק האוסר על אנשים למות. אך בסוולבארד, ארכיפלג נורבגי הממוקם בין נורבגיה לקוטב הצפוני, זהו בדיוק המצב. בעיר לונגיירביין, עיר הבירה של סוולבארד, קיים חוק רשמי האוסר על אנשים למות בשטחה. כמובן שזה נשמע מוזר ואף בלתי אפשרי, אבל מאחורי החוק הזה עומדות סיבות מעשיות ומרתקות.
ההיסטוריה של סוולבארד
סוולבארד התגלתה לראשונה על ידי הוויקינגים במאה ה-12, אך הארכיפלג נחשב רשמית כטריטוריה נורבגית רק בשנת 1925. האזור ידוע בתנאי מזג האוויר הקיצוניים שלו, עם טמפרטורות שיכולות להגיע עד מינוס 30 מעלות צלזיוס בחורף. כיום חיים בסוולבארד כ-2,600 תושבים, רובם בעיר לונגיירביין.
במשך שנים רבות, הכלכלה המקומית התבססה על כריית פחם, אך בעשורים האחרונים התיירות והמחקר המדעי הפכו למקורות הכנסה משמעותיים עבור האזור. סוולבארד ידועה גם כמקום בו מספר הדובים הלבנים גדול ממספר האנשים, עובדה המחייבת את התושבים והמבקרים לשאת נשק כאשר הם יוצאים מחוץ לגבולות העיר.
למה אסור למות בסוולבארד?
החוק האוסר על אנשים למות בסוולבארד נובע מסיבה פרקטית מאוד: האדמה הקפואה. בסוולבארד, הקרקע קפואה לעומק של מאות מטרים במשך כל השנה, תופעה הידועה כ"פרמפרוסט". מצב זה מונע את התפרקותן הטבעית של גופות, ולכן קבורה באדמה המקומית אינה אפשרית.
ניסיון העבר הוכיח את הבעייתיות של המצב. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כאשר מגפת השפעת הספרדית הגיעה לסוולבארד, אנשים שמתו מהמחלה נקברו באדמה המקומית. כעבור כמעט מאה שנה, כאשר חוקרים ביצעו בדיקות באזור, הם גילו שהגופות היו משומרות כמעט לחלוטין, והוירוס שגרם למגפה עדיין היה פעיל בגופות!
מה קורה כשמישהו בכל זאת מת?
כאשר אדם מתקרב למותו בסוולבארד, הוא בדרך כלל מועבר במהירות למיינלנד של נורבגיה, שם יקבל טיפול רפואי. אם למרות המאמצים האדם נפטר, הגופה מועברת ליבשת הראשית של נורבגיה לקבורה או לשריפה, בהתאם לרצון המשפחה ולאמונות הדתיות.
במקרים חריגים בהם אנשים אכן נפטרים בסוולבארד, למשל בתאונות פתאומיות, הגופה עדיין מועברת ליבשת הראשית של נורבגיה. ישנם גם מקרים נדירים בהם ניתן אישור מיוחד לקבורה, אך אלה מעטים מאוד.
האם יש יוצאים מן הכלל?
למרות שהחוק האוסר על מוות בסוולבארד קיים באופן רשמי, יש בעיר בית קברות קטן. בית הקברות הזה נסגר לקבורות חדשות בשנת 1950, אחרי שהתגלה כי הגופות לא מתפרקות. כיום, בית הקברות משמש כאתר היסטורי ומושך תיירים רבים.
בנוסף, ישנם מקרים יוצאי דופן בהם אושרה קבורה באי, למשל במקרה של אנשים שתרמו תרומה משמעותית לקהילה המקומית, אך גם אז מדובר בתהליך מורכב הדורש אישורים מיוחדים.
השלכות תרבותיות וחברתיות
החוק האוסר על מוות בסוולבארד יצר תרבות ייחודית סביב החיים והמוות בקהילה המקומית. תושבי סוולבארד מודעים לכך שאם יחלו במחלה קשה, סביר להניח שיצטרכו לעזוב את ביתם. עובדה זו משפיעה על המבנה הדמוגרפי של האוכלוסייה, שמורכבת בעיקר מאנשים צעירים ובריאים.
למרות התנאים הקשים והחוקים המיוחדים, סוולבארד נחשבת למקום מרתק לחיות בו. הקהילה המקומית מאופיינת ברוח של הרפתקנות ועזרה הדדית, והאזור מציע נופים עוצרי נשימה וחוויות ייחודיות כמו צפייה בזוהר הצפוני וטיולים בקרחונים.
רוצים לקרוא עוד תכנים לא שגרתיים? בסוולבארד יש עוד הרבה עובדות מדהימות, כמו העובדה שזהו אחד המקומות הבודדים בעולם בו אין צורך בויזה כדי לגור ולעבוד, ללא קשר למדינת המוצא שלכם.
סיכום
החוק האוסר על מוות בסוולבארד הוא דוגמה מרתקת לאופן שבו תנאי הסביבה הייחודיים יכולים להשפיע על חוקים ונהלים אנושיים. למרות שהחוק נשמע מוזר בהתחלה, הוא נובע מסיבות פרקטיות ומדעיות מוצקות, ומהווה חלק בלתי נפרד מהחיים באזור הקיצוני הזה של כדור הארץ.
אז אם אתם מתכננים לבקר בסוולבארד, זכרו להישאר בריאים ולהיזהר מדובים לבנים – וכמובן, אל תשכחו שלמות שם זה פשוט לא חוקי!
